הכנס

עשר דקות לפני תחרות הקוספליי, החרב של יוקי נשברה לשניים.

היא עבדה ארבעה חודשים על התלבושת – מלכה לוחמת ממשחק שהיא משחקת מאז שהייתה בת חמש-עשרה. גלימה תפורה ביד, שריון קצף צבוע כך שייראה כמו כסף עתיק, וחרב של שני מטרים שהפכה עכשיו לשתי חרבות של מטר.

"לא, לא, לא," היא לחשה.

"זה," אמר קול מאחוריה, "מקרה חירום רפואי?"

היא הסתובבה. הבחור מהשולחן הסמוך – זה שמכר מיניאטורות מצוירות ביד – החזיק אקדח דבק חם כמו מנתח שמחזיק אזמל.

"אני סאם," הוא אמר. "תיקנתי דברים גרועים יותר. כנראה."

הניתוח

הוא עבד מהר. מוט עץ מעמדת התצוגה שלו, שלוש שכבות דבק, קצת סרט שחור, קצת צבע כסוף מהערכה שלו. יוקי החזיקה את החלקים וניסתה לא לשים לב שהאמות שלו מכוסות בצבע ושהוא מזמזם כשהוא מתרכז.

"גמרנו," הוא אמר, כשנותרו ארבע דקות. "אל תניפי אותה. אל תישעני עליה. אל תתני לאף אחד לחבק אותך."

"זו כל ההופעה שלי."

"אז תאלתרי."

היא הגיעה למקום השני. היא הרימה את הגביע לעבר השולחן שלו בצד השני של האולם, והוא הריע יותר חזק מכולם.

היום השני

למחרת בבוקר היא הביאה לו קפה כתודה. הוא נתן לה מיניאטורה שצייר במשך הלילה: מלכה לוחמת קטנטנה עם חרב שבורה קטנטנה, מודבקת בסרט.

היא הסתכלה עליה הרבה זמן.

"מתי ישנת?"

"לא ישנתי. היה שווה."

הם בילו את אחר הצהריים בהליכה יחד באולם הכנס. הוא הכיר כל משחק שהיא הזכירה. היא ניצחה אותו במכונת ארקייד שלוש פעמים ברצף והוא העמיד פנים שהוא הרוס. אנשים כל הזמן ביקשו ממנה תמונות, ובכל פעם היא העיפה מבט לבדוק אם הוא עדיין שם. הוא תמיד היה.

מסיבת הסיום

מסיבת הסיום של הכנס התקיימה באולם אירועים של מלון מלא מכונות עשן ואנשים מחופשים לאלפים. יוקי החליפה את השריון לשמלה שחורה פשוטה ופתאום הרגישה ביישנית בלי תלבושת להתחבא בה.

סאם מצא אותה ליד החלון.

"את נראית אחרת," הוא אמר.

"גרוע יותר?"

"כמו הדמות האמיתית. השריון היה התחפושת."

זו הייתה שורה מגוחכת. היא גם עבדה. היא צחקה, לקחה את היד המוכתמת בצבע שלו ומשכה אותו לרחבת הריקודים, שם די-ג'יי ניגן מוזיקה ממשחקי וידאו ברמיקס שאפשר לרקוד אליו.

מאוחר יותר, במסדרון השקט מחוץ לאולם, היא נישקה אותו כשהוא נשען על פוסטר של דרקון. הוא נישק אותה בחזרה כאילו חשב על זה יומיים – מה שהוא הודה שאכן עשה.

"החדר שלי בקומה הרביעית," היא אמרה.

"החרב שם?"

"החרב שם."

"אז אני חייב לבדוק מה שלום המטופלת שלי."

מה שקרה בקומה הרביעית נשאר בקומה הרביעית. החרב שרדה. בערך.

היום השלישי

ביום האחרון הם חלקו את השולחן שלו. היא מכרה את המיניאטורות שלו בהתלהבות מגוחכת, והוא מכר ביום אחד יותר מאשר בכל השנה שלפני כן.

הם גרים בערים שונות. יש להם תוכנית. בכנס של השנה הבאה, תלבושות תואמות – מלכה לוחמת והנפח שחישל את החרב שלה.

הוא כבר בונה אותה. היא לא תישבר.