שבעה ימים איתה

אבי מזרחי היה בן ארבעים וארבע, מנהל משמרת לילה במלון גדול על הטיילת באילת. מחצות עד שש בבוקר הוא היה לבד בלובי הענק, עם המזגן, השטיחים, והים השחור מאחורי הזכוכית.

הוא אהב את השקט. אבל אחרי שלוש שנים, השקט התחיל לכאוב. הגירושים, הבת שגרה עם אמא שלה בבאר שבע, החברים שהפסיקו להתקשר כי הוא תמיד ישן ביום.

ברמן צעיר מהמלון סיפר לו פעם, חצי בצחוק, על שבועות GFE ב־OnlyFans. אבי צחק. באותו לילה, בשלוש לפנות בוקר, הוא חיפש. הוא מצא את ליה, יוצרת מאומתת, ידועה בהודעות חמות ומצחיקות. החבילה נקראה שבעה ימים כחברה שלך.

הוא קנה אותה לפני שהספיק להתחרט.

ראשון

בחצות ועשרה הגיעה הודעה קולית.

ערב טוב, מאמי. אני יודעת שאתה עכשיו לבד בלובי ושכולם ישנים. אני ערה בשבילך. תספר לי מי עשה צ'ק אין אחרון.

אבי צחק בקול בלובי הריק. השומר בכניסה הסתכל עליו מוזר.

שלישי

ליה זכרה הכול. שהוא שותה קפה שחור עם הל. שלבת שלו קוראים רוני והיא בת שתים עשרה. שבשלוש לפנות בוקר תמיד מגיעה אותה משפחה צרפתייה מטיסה מאוחרת ומתלוננת על החדר.

הצרפתים הגיעו? כתבה. תגיד להם שהחברה שלך אומרת שהחדר מושלם.

היא שלחה תמונה של עצמה על ספה, בסוודר גדול, הרגליים בגרביים עבות על שולחן, כוס תה ביד. ככה אני מחכה לך שתגמור משמרת.

חמישי

ביום חמישי היא שלחה משהו רק בשבילו. סרטון קצר באור רך, הכתף חשופה, השיער פזור, קול נמוך. זה רק בשביל החבר שלי. לאף אחד אחר.

הוא ראה את זה במשרד הקטן מאחורי הדלפק, ואחר כך חזר ללובי וחייך לכל אורח שירד מוקדם לחדר הכושר.

שבת

בלילה האחרון, ליה נתנה לו משימה. כשהמשמרת נגמרת, אל תלך לישון. לך לים. תראה את הזריחה מעל הרי אדום. ותתקשר לרוני כשהיא מתעוררת.

בשש בבוקר הוא יצא לחוף. השמש עלתה מעל ההרים של ירדן, ורודה וזהובה, והמים במפרץ היו שקטים כמו זכוכית. הוא צילם ושלח לה.

בשבע הוא התקשר לרוני. היא צרחה אבא! ודיברה עשרים דקות על בית הספר ועל החתול של השכנה ועל זה שהיא רוצה לבוא לאילת בחנוכה.

הוא כתב לליה על זה. היא שלחה הודעה קולית שהייתה רק צעקות שמחה.

ואחר כך: השבוע נגמר. אתה יודע שזאת העבודה שלי. אבל באמת נהניתי איתך. עוד שבוע?

אבי ידע שזאת העבודה שלה. זה לא הפריע לו. הוא הזמין חודש, והזמין חדר עם נוף לים לרוני ולעצמו, לחנוכה.